לפי מקורות מידע, אגם טנגניקה הוא האגם העתיק ביותר באפריקה ואולי אפילו בעולם,
שנוצר לפני 20 מיליון שנה בזמן העידן הגיאולוגי, דרך תהליך התפרצויות הרי געש ושינוי פני אדמת כדור הארץ, ויצרה אגם לצד עמקי הריף האפריקאיים ולפחות שני שלישי מהאגם אינו נגיש דרך היבשה עקב ההרים לצדו, אגם זה גבל עם בורונדי, טנזיה שנמצאת באפריקה ובנוסף עם זמביה, אגם זה הוא בערך כ400 מייל לאורך ו50 מייל לרוחב ופני שטח (יבשתיים) של 34 אלף קילומטר מרובעים, זהו אחד משבעת האגמים הגדולים ביותר בעולם, והוא נחשב לאגם השני בעומקו בעולם, פני השטח של האגם גדולים יותרמבלגיה והנפח שלו הוא כחצי מהים הצפוני.
על ידי סגולת גודלו אגם טנגניקה נהנה מיציבות, שמפנה מבט על טמפרטורת המים וכימיית המים, קיים הבדל של שתי מעלות צלזיוס בין המים הרדודים לקרקעית, יש המאמינים שהטמפרטורה היציבה הזו קשורה לפעילויות וולקניות המתרחשות קרוב לקרקעית האגם, באין הפרשי טמפרטורה בין הקרקעית לפני השטח חסרה הזרימה האנכית שקיימת בכל שאר האגמים וכתוצאה מכך מים בעומק מתחת ל 300 מטר חסרי חמצן כמעט לחלוטין, ולכן אכלוס הדגים המדהימים ובעיקר ציקלידים שייך יותר לשכבה העליונה של האגם.
מי הם ציקלידים ?
ציקליד הוא דג מים מתוקים טרופי ממשפחת הציקלדי. הם מייצגים את הקבוצות הגדולות ביותר של הדגים 
האב הקדמון של הציקלידים התפתח בים ולאחר מכן בהצלחה אימץ לעצמו תנאי ביוטופ של מים מתוקים, בשל כך הם בדרך כלל יכולים לסבול מלח, דגי ציקליד הם דגים מאוד אינטיליגנטים שנכללים בכלליות מעל רוב דגי המים המתוקים בעולם כאשר זה מגיע להתנהגות ותחכום, טיפול הורי מצד הדגים בדגיגים שלהם ובביצים שלהם ,ואפילו המון זנים דואגים לדגיגים שלהם גם כשהם הופכים לניידים ויכולים לשחות , ציקלידים הראו יכולות מדהימות לאמץ לאצמם ביוטופים אחרים בעזרת שימוש וניצול נישה של אוכל תזונתי שונה והפקת תועלת ממנו.
הם נמצאים לרוב בכמויות במים חומציים נטולי קלציום "מים שחורים " גם בדרום אפריקה וצפון אמריקה ,חלקם חיים במים קשים ואפילו על סף זיהום, וחלק מהציקלידים אפילו התיישבו באיזורים עשירים במינרלים מהמעינות החמים הנמצאים במזרח עמקי אפריקה .
למה אגם טנגניקה הינו גן עדן לציקלידים ?
אספן דגים בלגי בשם פיאר ברי'צרד אמר "אגם טנגניקה בהחלט עוד אגם אפריקאי אדיר או רק עוד ים פנים יבשתי, כפי שאני יודע לא באפריקה ולא בשום מקום בעולם לא נוכל למצוא אגם כה שוקק חיים, כל כך המון מיליונים של שנים ללא הפרעה של שינוים הדרגתיים באבולוציה" הוא מסביר בזמן שאגמים אחרים התייבשו או כוסו בקרח, אגם טנגניקה הוא היחיד מסוגו, מיקום, גודל הוא היחיד שבודד ולא ספג שינויים סביבתיים, ומשום כך הדגים וצורות החיים האחרות באגם זה יכלו להמשיך לחיות ללא הפרעה ולאמץ לעצמם שינויים אקולוגיים, שניתן לראות שגובנו בסביבת המגורים של הדגים, הצלחת השינוי הזה הביאה להמון זנים חדשים שנוכל למצוא כיום.
האגם הוא מערכת סגורה כך שזה לא מפתיע שכמעט כל ציקלידי האגם הם אנדמיים (מקומיים), כמעט יותר מ200 זני ציקלידים תוארו ונמצאו באגם טנגניקה ויותר ויותר גילויים ממשיכים להופיע במשך השנים שחולפות, חלק גדול מהמישורים של טנזריין וזאריין חלק גדול מהטריטורייה שלהם לא נגלה עדיין בפרטים , פרופסור מקס פול מאמין שיש עדיין המון סוגים של דגים שמחכים שימצאו אותם משום שלא כל האגם נגלה עדיין הוא מצביע על ציוד הדייג המיוחד שדרוש להם בכדי להמשיך לגלות ולחקור את עומק האגם מתחת ל250 מטרים, בריצ'רד מאמין שלבסוף כ300 זנים של ציקלידים ירשמו כנמצאו באגם טנגניקה והזנים החדשים יוגדרו כזנים לא מוכרים שאימצו לאצמם הרגלים לא מוכרים ,זה ידוע גם שבעוד אגמים אפריקאיים יש יותר ציקלידים , אך הציקלידים בטנגניקה נמצאים כיותר מיוחדים ומגוונים משאר הציקלידים כ95 אחוז מהציקלידים באגם לא נמצאו במקום אחר וזהו מה שהוביל לגיוון כזה.
למה הדגים מגוונים?
מערכת האי של האגם באבולוצייה ניראה עובדתכל מה שמסביב לאגם הם אזורים הרריים שכמו כל האיים 
אחרים מופרדים אחד מהשני על ידי אזורים חוליים או צמחיים ,הדגים שחיים באזורים ההרריים שונים בהחלט מהדגים שחיים באזורים האחרים משום שהם קשורים מאוד לסלעים בכדי לקבל הגנה האם הם צריכים לעזוב את האזורים ההרריים ולעבור לאזורים הפתוחים, הם ינתנו לחסדיהם של טורפים שפשוט מרעישים את מי האגם בחלק הפתוח ,כתוצאה מכך הרגלי הרבייה שלהם שונו על ידי האבולוצייה ופותחו להתרבות רק באזורים שלהם ההרריים ,כמו כן ניתן גם לראות שהדגים ההרריים לא יכולים להיות נתונים ללחץ המים הביולוגי באזורים הפתוחים ,ועדיין זה לא מפתיע שיש מרחק של מאה מטר בין
האזוריים הרריים וכל אזור מאכלס זנים שונים של דגים ,כשהדגים גדלים מעט ומתפתחים הם מסתגלים לנישה מסויימת באגם שאינם יכולים לעזוב ולכן העובדה שהמון סוגים של דגים יכולים לחיות יחד מוסברת על ידי העובדה שאותם דגים נגישים לאותם סוגים נישות באגם וגם אקולוגית לנישת האוכל של האגם שנגישה לדגי האגם למאכל, הכבוד הזה לדגים שחיים באזורים ההרריים אינו צריך להיות שונה ממש מדגי ריף אלמוגים, האבולוצייה מתאמת לדגים הרגלים למקום או לאוכל מסויים.
מחקרים מראים שההצלחה באבולוציה של האגם סיגלה לדגים יכולות מאוד מיוחדות להסתגל להמון סוגים שונים של אוכל ,מיצורים מיקרוסקופיים לדגים ,פרופסור מקס פול הוביל את ההצלחה השנייה בגילוי באגם שהתרחשה בין שנת 1946 ל1947 ,בפעם הראשונה הוא שם לב להבדלים וההתמחות של כל זן הקשורים לאותו סוג ביוטופ בו הדג חיי, חלוקת האגם לביוטופים ע"י פול נשארה כמו שהיא עד היום.
הביוטופים המגוונים באגם:
ע"י סקירה של הביוטופים השונים באדם, אנו יכולים להתחיל לראות איך ולמה ציקלידים התפתחו והתמחו. אלו הם הביוטופים:
הביוטופ הגועש:
רק 3 מטר העליונים מעמודת המים במישור נחשבים "לגועש" הגלים המתנפצים בביוטופ זה מייצרים כמות גבוהה מאוד של חמצן כאשר דו תחמוצת הפחמן נשטפת מהר, לדוגמא הדגים שניקראים : "גובי ציקליד " אימצו לעצמם את הביוטופ הזה, זהו הביוטופ היחיד בו הם יכולים להמצא.
חופים הרריים:
החופים ההרריים של פול נשברו הלאה על ידי קונינגס בכדי לכלול את החוף הסלעי הרדוד האיזור מחיה 
הרריים שקועים ומאופיינם בסלעים בינונים עד גדולים מחצי מטר עד שלושה מטר בהיקף ,החוף בדרך כלל נשבר בצורה מוזרה כך שסלעים שוכבים על סלעים אחרים ולא על חול ,חוסר המשקע הותיר שכבה עסיסית של מעטפת ביולוגית לפרוח ,והמחצלת הזו מספקת מזון לזנים צמחוניים. האזור מכוסה באצות בערך בעומק של בין שלושה לחמישה עשר מטר, שכבת האצות בתחתית עניה בהשוואה לאלו שנמצאות בשכבה העליונה, בנוסף לכך חול לרוב נמצא באזור זה ולרוב מכסה את רוב הסלעים מה שנותן מקלט לדגים קטנים בין הסלעים .
החוף ההררי השטוח יותר יכול להתרחב לעומק של 7 מטר אך לרוב הוא יותר שטוח, כאן האבנים הם בגדלים בין חלוקי נחל לכדורי רגל, הם נמצאים על רצפה חולית, בביוטופ זה המזון נמצא בשפע ומשום כך הוא שופע ברוב הזנים המוצלחים, למאכלסים של ביוטופ יש קוים בצדדים מה שמשתלב יפה מאוד ברקע המים הרדודים, התבניות הללו מבלבלות עופות טורפות דגים, הדגים זזים על פי ההשתקפות של הגלים עם הסביבה ,המישור ההררי הוא מקום אכלוס של מגוון רחב של דגים ,חלק בונים קנים בכדי לגדל את דגיגיהם ,בזמן שחלקם עושים אינקובציה בפה שלהם ,חלק אוכלים מהאצות הקטנות ביותר בזמן שחלק אוכלים יצורים קטנים ואחרים טורפים דגים חלשים,
האזור באמצעהמים הוא אלכסוני בכדי לעזור לדגיגים הראשונים שיוצאים החוצה ולהגן עליהם ,בנוסף לכך חלק מטורפים תוקפים את הדגים ובולעים אותם בביס אך חלק מהדגים גם חוטפים מחלות או נחלשים ומתים.
קרקעית חולית:
הסחיפה באזור עבדה שעות נוספות וגרמה לשכבה עבה של חול סחף לשקוע על רצפת האגם ,ועדיין חלק מהחול עדיין ממשיך לשקוע לעומק וחלקו מכסה סלעים באזורים התחתונים יותר של האגם ,כתוצאה מכך תחתיות חוליות מתפרסות לעומק בנטייה ובעדינות מתגלגלות ויוצרות מישורים חוליים בכל מקום ,סוגים שונים של חול מן הקרקעית צובר קונכיות ריקות ,ורמת הקלציום המצוייה במים מונעת מן הקונכיות להתקלות במהירות כמו שהן אמורות במים רגילים או חומציים, כתוצאה מכך ניתן לראות איכלוס גבוהה של קונכיות בגומות ולפעמים הם גם נמצאות בצורה של שדה צפוף ,המון סוגים של דגים קיבלו את קונכיות החלזונות כמקום מגורים ,והרבה מן הדגים הופכים את הקונכיות למקום מקלט, במיוחד דיריי החול שאינם זנים בודדים, הדרך הטובה ביותר של הדגים לאכול,להתרבות ולחיות באזורים חוליים הוא להתקבץ יחדיו Callochromis ו Xenotilapia התקבצו יחדיו במאות השנים האחרונות ופתחו אינסטינקטים חברותיים ,חלק מן הדגים צוללים אל החול ונעלמים כאשר יש סכנה ,ההסואה והצורה של הדגים כל כך טובה כך שקשה לזהות אותם כאשר יש סכנה והם בנוסף פיתחו איברי תחושה מיוחדים לזהות טורפים שמתקרבים , יש להם שיניים בזוית מיוחדת כדי לחפור ולסנן את החול ולהוציא ממנו שרימפסים שקבורים בו ולאכול אותם.
רצפת הבוץ :
רצפת הבוץ הוא מצע לא חולי ולא סלעי, התחתית עלולה להכיל שאריות אורגניות כמו צואה ואורגניסמים נרקבים. רוב הבוץ , בכל אופן מובא על ידי נהרות ,הבוץ מכיל בקטריה שמספקת מזון לזואופלנקטון שבדרך כלל נמצא בעמודת המים העליונה, חלק מן הפלנקטון נאכל על ידי הדגים אך לרוב הדגים אוכלים בביוטופ זה, שרימפסים, תולעים, יצורים קטנים אחרים בשרניים שמספקים מרכיבים חיונים לדגים.
ביוטופ אזור הים הפתוח :
רוב האגם הוא מים פתוחים שלווים, קבוצות גדולות של דגים גדלות במים הללו, ההערכה של צפיפות הדגים מוערכת בין 2.8 ל 4 מיליון טון, שרשרת המזון במים הפתוחים מתחילה מהפלנקטון שמשגשג באור, זוופלנקטון אוכל את הפלנקטון והופך לאחד מהמזונות העיקריים של הדגים באגם, גם לציקלידים ולגם ללא ציקלידים כולם ניזונים מהפלנקטון בקבוצות המחייה הללו.
ביוטופ הקרקעית:
התנהגות החמצן במי האגם העמוקים , היא מאוד שונה מהתנהגות החמצן במיים עמוקים בנהרות ולכן היא דורשת מהדגים תנאי הסתגלות מאוד קשים ,הציקלידים הסתגלו לכמות החמצו הנמוכה בקרקעית ולאפלוליות (אין ממש אור באיזור) ,אחד מהפיתוחים הללו הוא איבר חישה שמאפשר להם לחיות בתנאים קשים כאלו, זה ברור כבר שציקלידים יכולים להתאים את עצמם לתנאי הסביבה בהם הם חיים, בנוסף לכך הציקלידים גם מתמחים בסוגי האוכל אותו הם אוכלים.
האוכל המגוון:
הדגים אוכלי חרקים חיים קרוב לקצה המים ואוכלים חרקים ואת זחלי המים שלהם.
הדגים הצמחוניים הגרים קרוב לסלעים ניזונים משטיח האצות הגודל על הסלעים.
הדיאטה של הדגים גם ניזונה מפרוטאין של חרקים שמתגנבים לתוך האצות.
הדגים הבשרניים בדרך כלל חיים על חרקים הנמצאים בתוך שטיח האצות.
בנוסף לכך אוכלי הבשר חיים במים האמצעיים (לא עמוקים לא רדודים ) וניזונים מהסרטנים החיים שם .
אוכלי הפלנקטון חיים בעיקר על סינון אורגניזמים חשובים מהפלנקטון מהמים האמצעיים.
הדגים הגרים בקונכיות חיים בדרך כלל על הרכיכות שבטווח הקונכיות.
הדגים אוכלי הצמחים באגם ניזונים מכמות מוגבלת של צמחים
הדגים החיים בחול מסננים את החול בפה שלהם ופולטים אותו מהזימים שלהם הם ניזונים בדרך כלל מסרטנים שמתחבאים בחול.
הדגים במיים העמוקים חיים בעיקר מן האורגניזמים של סרטנים החיים בקרקעית .
אוכלי דגים :
לאוכלי הדגים יש שיניים מיוחדות שמעוצבות לשבור לדג את הגולגולת ולגרום לה לצאת החוצה ולאחר מכן הם אוכלים את הבשר שלו הם בדרך כלל תוקפים באזורים הפתוחים ,בדרך כלל את הדגים הפצועים.
חלק מהדגים הטורפים יטרפו דג רק כשהם יכולים לבלוע אותו בביס הם לא לא יתקפו דג גדול מהם.
אוכלי הנבלות בדרך כלל יוכלו את נבלות הדגים ושאריות הדגים שנשארו על הקרקעית.
דוגמאות לדגי האגם המגוונים :
הדג הגדול ביותר באגם הוא Boulengerochromismicrolepis
שבשיא גודלו מגיע לגודל של 4 ס"מ הקטנת גודלו הייתה אימוץ הרגלים של מחייה בתוך קונכיות קטנות ,הדגים הללו יגרפו חול מן מתחת לקונכיה הנבחרת שלהם עד שהיא תיהיה מוסתרת לעין ,הכניסה לקונכיה נקייה בכדי ליצור בית כמעט בלתי ניראה .
Lamprologus callipterus אימץ לעצמו הרגלים שונים אך עדיין שקשורים לקונכיות בכדי להתרבות ,הוא טורף וכשהוא מגיע ל15 ס"מ הוא אינו יכול להכנס לקונכיות קטנות אך הנקבה קטנה ממנו פי 3 והיא נכנסת לקונכיות, הדגים הבוגרים אוספים קונכיות ריקות ומהן הם מכינים בית לדגיגים שלהם ולהם ולפעמים הם אוספים גם קונכיות ממרחק גדול ושמים אותם בבור ברוחב של מטר או יותר ,הקונכיה היא כל טרטוריית ריבוי היא ביתם של מספר נקבות.
הזן שניקרא Altolamprologus compressiceps אימץ לעצמו את החיים באגם על ידי כך שפיתח 
צורה יחודית לגוף שלו , הפה שלו בהשוואה לדגים אחרים הוא מאוד צר כך שהוא יכול להדחק בין בקעים שנוצרו בסלעים ,ובכך הוא יכול לאכול שרימפסים קטנים למשל, הם גם ידועים בטריפת דגיגים של דגים אחרים מה שיכול לגרום התקפות רציניות מההורים וכאן עורו העבה ושריונו מגן עליו, הוא מקשית את גופו וחושף את קשקשיו לתוקף.
עוד קבוצת דגים שאוכלת בעיקר בלילה כוללת את Neolamprologus toae וגם אתNeolamprologus sexfasciatus ששניהם אכלסו את אותם אזורים באגם N. toae סועד לפי אינסטינקטים ,הזחלים עוזבים את המקלט שלהם בלילה ,זה יאומן שהאבות הקדמונים של ה N. sexfasciatus לא יכלו להתחרות עם N. toae על הזחלים ולכן הם נאלצו לפתח לעצמן את מומחיות ה N. toae בזמן החיפוש הלילי שלו אחרי מזון , עוד שיטה שהתפתחה בהאכלה התפתחה אצל הזנים של Perissodus שהם אוכלי נבלות ,חלק מהדגים התפתחו בראש ובלסתות שלהם ,בכדי לסייע באכלית הנבלות ,ישנן נבלות ועצמות שקשה לבלוע והם ניתקעות בפה לפני שהם ניבלעות, Petrochromis fasciolatus גם הוא פיתח לעצמו פה יחודי רק לו ,בזמן שזנים אחרים פותחים את פיהם למטה הוא פותח אופנת אכילה חדשה ופותח את הלסת העליונה שלו, פיתוח הרגל זה עוזר לדג לאכול מתחת לסלעים Triglachromis otostigma הוא בהחלט הסתגל לנישה המועדפת עליו על הריצפה הבוצית של האגם הוא פיתח סניפירים מיוחדים שיכולים להשתלב בשפיץ ולגרור את הבוץ לאחור ,הוא אוכל זחלים שנמצאים בבוץ והוא שוחה אחורה בכדי למשוך בוץ בעזרת סנפיר החזה שלו ולחשוף את הטרף שלו .
עם זה לא מספיק הדגים הללו הם גם חופרי מנהרות והם משריצים במנהרות שהם חפרו .
אלו הם רק חלק קטן מהסוגים החיים באגם טנגנקיה המגוון ,כל דג מומחה בתחום משלו וזה מדהים בעניי לכל דג יש יכולת משלו ,המון ציקלידים מאכלסים את האגם המדהים הזה ולפי דעתי כולם יסכימו שאגם טנגניקה והצקילידים החיים בו הוא פשוט דוגמא זוהרת של עבודת האבולוצייה.
